היוזמה לתקן את חזקת הגיל הרך לפיה המשמורת לאם על ילדיה אינה אוטומטית, הוקפאה בינתיים, אלא שאם נתייחס למצב הכללי בנוגע למעמדן של נשים ואמהות בבתי המשפט נוכל לקבוע, שבפועל חל בשנים האחרונות כרסום רב בפריבילגיות שונות שהיו להן. 

כיום קובע החוק שילד עד גיל 6 יהיה אצל האם בהיעדר נסיבות חריגות ואכן בעבר, לא נטו השופטים לאשר משמורת של 2 ההורים, ואף אם ההורים הסכימו בעצמם למשמורת משותפת, דרשו בתי המשפט לא פעם שינתן תסקיר של פקידת סעד, שתאשר שהדבר איננו לרעת הילדים.

 

כיום השופטים מאשרים הסכמה למשמורת משותפת, ואף קובעים בעצמם לא פעם בפסיקה שלאחר התדיינות משפטית, שתהיה משמרת משותפת.

תופעה זו כמו גם יתר התופעות של צמצום הפריבילגיות שהיו לנשים בכלל (וכאמהות בפרט נובעת מהשתנות העתים ומרוחות המנשבות בארץ ובעולם המערבי בכלל.

בחברה המודרנית יותר ויותר נשים עובדות, ויותר נשים מפתחות קריירה עצמאית, חלקן אף מצליחות יותר מבעליהן ואף מרוויחות לעתים יותר וכך במקרים רבים האם עצמה, כשהיא עובדת, מעוניינת שנטל הגידול של הילדים ייפול גם על האב.

 

ההשפעה של הגורמים הנ"ל היא גם בעניינים אחרים: בעבר, לפני עשרות שנים, היה מקובל לפסוק, שאשה זכאית למזונות מבעלה למשך כל חיי הנשואין. כיום הולכת ורווחת הגישה, שאשה יכולה לעסוק בעבודות שדרכן של נשים לעשותן, והיא יכולה וצריכה לעמוד על רגליה שלה, גם מבחינה כלכלית. נטייה זו התגברה עד מאד בשנים האחרונות; וזאת לא רק בפסיקה, אלא גם באמרות אגב, שבתי המשפט לענייני משפחה משמיעים לצדדים במסגרת שיחה פתוחה וניסיון למו"מ וגמר התיק בפשרה.

 

גם בסוגית מזונות הילדים בתי המשפט הלכו עוד כברת דרך ולא במעט ובשנתיים האחרונות נקבע לא פעם שהאב ישלם עד כדי 50% מהמזונות המקובלים במידה שנקבעה משמורת משותפת.

 

יש לציין שהתפתחות זו קרתה למרות הקושי המהותי שיש במצב המשפטי העקרוני בישראל: מזונות של ילדים בישראל נקבעים על פי הדין האישי, ובהלכה היהודית למשל רק האב מחויב במזונות ילדיו (שעד גיל 15 לפחות), כאשר אין כל חיוב על האם. נקבע לא אחת, שהחוק האזרחי של חיוב במזונות איננו חל על יהודים ו/או על עדה דתית מוכרת אחרת, כי על יהודים חלה ההלכה היהודית, כך נקבע בפסקי דין, בין היתר פסקי דין של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר.

ולמרות כל זאת לאחרונה הלכו בתי המשפט כברת דרך וקבעו, שהחיוב של צרכי הילדים יפול במידה רבה גם על האם וזאת בניגוד להלכה ולא אחת קבעו גם חיוב של אם לשלם לאב עבור מזונות הילדים המוחזקים אצל אביהם, כשהאם משתכרת הרבה יותר מהאב.

 

הולכת ומשתרשת ההשקפה, שכל הורה צריך לשלם לפי יכולתו, דבר המנוגד להלכה.

 

בסופו של דבר, גם אם יש כאן מהפיכה וגם אם יש בה קיפוח מבחינת הנשים, הפסיקה הלכה במהפכה זו ברוח הזמן וברוח העתים המשתנים, ובמידה ובמקרים שהדבר נחוץ למען הצדק.

לכאורה בפנינו קיפוח של זכויות הנשים, אבל שינוי זכויות זה נובע משינוי העתים: בעבר מעמדן של הנשים היה רע, הן בדרך כלל לא עבדו, לא היתה להן קריירה משלהן והן עסקו בעבודות הבית ובטיפול בילדים.

לכן היה הכרח בזכויות יתר של הנשים. כך למשל הותקנה הכתובה עוד בימי המשנה, ולא עלה על דעתו של איש שתהא כתובה לטובת הגבר, אם האשה היא שרוצה להתגרש.

אבל היום, כשמעמדן הכלכלי והאישי השתפר, הפחתת זכויות יתר היא במידה מסוימת הכרחית.